אחרי לילה קצת הפוך מג'טלג ולפניו לילה הפוך מטיסה, עם קצת כאב גב ממזרון קשה כאבן ועוד כמה 'לא מרגישה טוב' שהפכו אותי למה שאמא שלי קוראת "צילייגר", אני לא מוותרת לעצמי ואנחנו מתחילים לתור את העיר.
ארוחת בוקר אכלנו באכסניה. יש פה אוכל מערבי וגם אם האיכות לא גבוהה והמחירים לא סיניים, לפחות יש מה לתת לילדון (פנקייק).
 |
| ארוחת בוקר |
נסענו בתחתית לטיאננמן. תכננתי לבוא בקו 2 שהיה מוריד אותנו מדרום לכיכר והיינו חוצים אותה בדרך לעיר האסורה אבל שכחתי את התכנון וגילינו שהגענו דווקא ממש לכניסה. כדי לחסוך כוחות הסתפקנו בתצפית לכיכר המפורסמת, הענקית כל כך. היא ממש לא דומה למה שדמיינתי, אולי בגלל אינסוף הגדרות שם. נושא הביטחון שם נלקח ברצינות רבה, לא פחות מאצלנו, אפילו יותר. בכניסה לעיר האסורה יש תור לא קצר בגלל השיקוף בכניסה אבל משום מה הוא פשוט זורם מהר (בהמשך שמתי לב שרוב התורים לבטחון זרמו מהר).
בכניסה לעיר האסורה עוברים עוד חצר ועוד שער ועוד ועוד, עוד לפני קופת הכרטיסים, ובשלב מסוים איבדתי כל קשר לחומר הכתוב שהבאתי. פשוט זרמנו פנימה בלי להתמקד יותר מדי בשאלה לאיזה צורך שימש כל מבנה - הסתפקנו במידע הרשום שם בשלטים. נהנינו מאד שנינו פשוט לשוטט ולראות את הגודל העצום, המבנים היפים אם כי לא מקושטים בהגזמה, החצרות הענקיות. לדמיין מה היה שם בימי הקיסרים. איפה הקיסר האחרון למד לרכוב על אופניים (בהשראת "הקיסר האחרון" כמובן (הסרט כולו, אמנם באיכות גרועה, נמצא ביוטיוב).
 |
| בתוך העיר האסורה |
ביקרנו באוסף השעונים הקיסרי ובמקרה לגמרי הגענו בשעה בה מפעילים שלושה מהם (זה קורה פעם-פעמיים ביום). אמנם ההפעלה היא לדקות ספורות אבל היה שווה.
אהבנו גם את מה שראינו מגני הארמון. הילדון אמר שלילדים שם היה המון מקום לשחק ואני תהיתי כמה ילדים גרו שם בכלל, איפה היו ילדי הקונקובינות למשל? מובן שלא חלקתי את השאלות הללו עם הילדון.. אחר כך הילדון שאל למה היו צריכים ארמון כזה גדול והסברתי שככה הפגינו פעם כוח ועושר. זה נכון למרבה הצער גם היום.
בכניסה לעיר האסורה היו הרבה מדריכים שניתן לשכור, או לקחת אודיוגייד. עם ילדים זה לא ממש מועיל, אבל למי שבא בטיול עצמאי ללא מדריך זה נראה לי שווה.
כשיצאנו מהעיר האסורה הילדון הפגין מרץ מפתיע אז חצינו את הכביש לכיוון גבעת הפחם. אני הזדחלתי בשביל העולה מעלה בעוד הוא רץ קדימה במרץ. התצפית מהמקדש למעלה מהממת, אבל לילדון הייתה שם חגיגה נוספת - הבודהה הראשון שלו. המקדש פעיל, אנשים מתפללים שם לבודהה, מדליקים קטורת והוא הביט מהופנט ומסוקרן מאד ושאל המון שאלות שלא ממש ידעתי לענות עליהן. חבל שהיה אסור לצלם שם כי רציתי לצלם את הילד הנבון והמתעניין כל כך שלי.
 |
| תצפית מגבעת הפחם לאגם בייחאי |
 |
| תצפית מגבעת הפחם לעיר האסורה |
ליד המקדש גם פגשנו משפחה ישראלית, אמא אבא, שתי בנות גדולות, כמעט הישראלים היחידים שפגשנו פה בטיול עצמאי.
ירדנו מהגבעה והתיישבנו לנשנש מהאוכל על הספסלים למטה, בעוד מולנו בשביל פתאום עוצר פעוט, כורע ועושה את שלו ככה באמצע השביל דרך החור במכנסיים. סין. מצד אחד הפתיע אותי שנקי פה הרבה יותר מאשר חשבתי, ויצא לי לראות תינוקות מחותלים (רואים את החיתול דרך החור במכנסיים...) אז כבר חשבתי שעניין הצרכים באמצע הרחוב זו אגדה אבל הנה, לא, אפילו לא הלכו הצידה אל בין השיחים.
 |
| בצד האחורי של גבעת הפחם |
לקראת היציאה מהפארק היה שולחן ארוך עם סידורי פרחים מהממים. אין לי מושג למה, אבל המצלמה תקתקה במרץ.
אחד הדברים שמושכים את תשומת הלב בסין זו הגישה שלהם לאסתטיקה. אני לא מתיימרת להיות מומחית לסין אחרי 3 שבועות שם, אני יכולה רק לספר על ההתרשמות שלי. נראה שיופי ואסתטיקה מאד חשובים להם, גם אם לפעמים זה מגיע לדרגה של קיטש בעיניים זרות. בעיניים של תייר זר, ובמיוחד התייר הצעיר שאיתי, זה היה מקסים. סידורי הפרחים זו רק דוגמא מקרית.
יוצאים מפארק גבעת הפחם ולהפתעתי הילדון עדיין לא מתלונן על עייפות אז אנחנו ממשיכים. לשמחתו הרבה תפסנו ריקשת אופניים שלקחה אותנו דרך רחובות צרים של פעם לנאנלוגשיאנג (Nanlougoxiang), שזה חוטונג משופץ לעייפה, מלא מסעדות וחנויות, וחביב. כשירדנו מהריקשה חיפשתי את הטלפון לראות מה השעה ואז התחילה הסאגה על הטלפון שנעלם... מביך להכביר פרטים, אפשר להרגיע שהוא התגלה בסוף אבל זה לקח יומיים וחצי.
לאור ההיעלמות מיהרנו חזרה לאכסניה כדי להתקשר לארץ לבטל את הסים והזמנתי בעזרת צ'אן הנהדרת מהקבלה טלפון חדש באינטרנט (טלפון פשוט כמו של פעם, "דאמבפון" אבל סמסונג ואפילו דו-סימי, רק 128 יואן שהם כ-70 שח. מדהים. הגיע בשליחות למחרת בבוקר). צ'אן המקסימה אפילו לא ביקשה תשלום על השיחות לארץ והקדישה לנו יותר משעה.
בגלל השעה שהתאחרה שוב אכלנו במסעדה של האכסניה, הימרנו על סטייק ב 68 יואן. מבחינת האיכות זה היה סטייק כמו שמה שיש במקדונלדס זה המבורגר, אבל הילדון אכל וזה העיקר.
אחרי כל זה לתדהמתי עדיין היה לו כוח להמשיך - אין לי מושג איך, אני הייתי גמורה אבל לא יכולתי להיות הראשונה להשבר.. אז חזרנו לנאנלוגשיאנג.
הסתבר שזה מרחק הליכה מהאכסניה ואפילו לא ידענו. שוטטנו שם קצת, הצצנו על המסעדות ומקומות הבילוי השוקקים (באסה שאכלנו באכסניה), קנינו מילקשייק מעולה, וסיימנו את היום הארוך ומלא התהפוכות הזה. לילה טוב סין.
הסתבר שזה מרחק הליכה מהאכסניה ואפילו לא ידענו. שוטטנו שם קצת, הצצנו על המסעדות ומקומות הבילוי השוקקים (באסה שאכלנו באכסניה), קנינו מילקשייק מעולה, וסיימנו את היום הארוך ומלא התהפוכות הזה. לילה טוב סין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה