יום אחרון בצ'נגדו ואני מרגישה שלא הספקנו כלום... בבוקר נסענו לפארק העם, שם ראינו סינים רוקדים או מתעמלים, אישה מתאמנת על טקס מזיגת תה, מנקי אוזניים בפעולה (הציעו גם לנו אבל נראה מטורף לתת להם להתקרב לאוזניים שלנו), אישה שמכינה צורות מסוכר - הפעם הסכמתי לקנות לילדון. הוא סובב מחוג ויצא שהיא מכינה לו תרנגול. זה היה נורא יפה אבל לא טעים. לא נורא, שווה 5 יואן בשביל לראות איך מייצרים את זה.
 |
| פעוט עם מכנסי חריץ סיניות, ומתחת טיטול |
 |
| ריקודים בפארק העם |
 |
| מתאמנת לטקס מזיגת התה |
אח"כ הקפנו את האגם שבפארק והסכמתי שנשכור סירת מנוע. שטנו כעשרים דקות בסיבובים סביב האי באמצע, כל סיבוב כלל שני מעברים מתחת לגשרים שמאד הלחיצו אותי, כי הסירה הייתה קשה קצת לניהוג, אבל עברנו בשלום.
משם לקחנו מונית לרחוב ג'ינלי ליד מקדש ווחו. רציתי להכנס לפארק של המקדש שאמרו שהוא בחינם אבל מסתבר שזה השתנה וגם עבור כניסה לפארק צריך לשלם את מלוא דמי הכניסה, אז ויתרנו. רחוב ג'ינלי עצמו היה חמוד מאד, יותר נחמד מהמדרחובים המשופצים הקודמים שראינו בצ'נגדו ליד מקדש וונשו והסמטה הרחבה והצרה. למרות המסחור, למרות שיש פה סטארבקס, היה חביב. היה שם גם שוק אוכל מותאם לתיירים, עם שילוט באנגלית מה זה מה, מה שהיה מאד נוח. בזכות זה ניסיתי כמה דברים שלא העזתי קודם לכן במקומות אחרים. חלקם מאד טעימים אבל חלקם התגלו כמתוקים וזה היה מוזר, למשל משהו עשוי כרוב אבל עם טעם מודגש של גרגירי סוכר. לי זה לא היה טעים בכלל.
אח"כ בדקנו את הרחוב הטיבטי שהופיע במפה אבל הוא היה די סתם, רחוב חנויות אמנם באמת טיבטיות והיו גם נזירים אבל לא ממש מעניין. אולי יש שם משהו אחר שפספסנו, לא ברור.
לקחנו מונית למדרחוב הקניות צ'ונשי מתוך כוונה לחזור לקניון עם הפנדה המטפסת עליו ולאכול שם צהריים במסעדת טפניאקי שראינו בפעם הקודמת. הבעיה שהמונית הורידה אותנו בקצה השני בכלל של הרחוב ולא היה לנו מושג קלוש איך להגיע. מזל שהקניון ההוא היה ליד התחתית אז שאלתי כמה פעמים איך מגיעים לתחתית ובאמת נמצאו מדי פעם דוברי אנגלית שכיוונו אותנו וזוג אחד הגדיל לעשות ויצא מדרכו כדי ללוות אותנו עד שראו את הכניסה לתחתית. הילדון היה מאד מודאג שהם יגלו שרימינו אותם.. שאנחנו לא באמת הולכים לרכבת :)
משם כבר מצאנו בקלות את הקניון ואת המסעדה ואכלנו צהריים סיני – סוף סוף הילדון אוכל איתי אוכל מקומי. הזמנתי שתי מנות בקר, אחת מהן נקראה סטייק פילה. לא ידעתי מה יבוא, ולמרות שזה הוכן מול עינינו לא ידעתי באמת למה לצפות . בהתחלה הגישו לי מרק תירס וגם חביתת עין משום מה לפני המנות העיקריות. אבל איך אוכלים חביתת עין במקלות? לא ממש הבנתי. המנות הגיעו אחת אחת כשהטבח מכין אותן מולנו.
ראשונה הגיעה מנה של חתיכות בקר מוקפצות עם משהו. הילדון טעם ולמרבה הפליאה אהב, למרות התיבול הלא מוכר. ואיך אכלנו? במקלות! ביקשתי סכו"ם עבורו אבל היתה להם רק כף. אז הוא ניסה צופסטיקס לראשונה בחייו והצליח לו יפה מאד. אח"כ הגיע גם הפילה, גם הוא חתוך לקוביות אם כי גדולות יותר, שוב התיבול קצת גס לטעמי אבל הילדון ממש אהב. לדעתי אכל לפחות 3/4 משתי המנות.
משם חזרנו לאכסניה, הנהג הקדים וכבר חיכה לנו אז יצאנו לשדה התעופה מוקדם למדי. הגענו למעלה משעתיים לפני הטיסה והכל עבר מהר בלי תורים כמעט, שלא כמו בשיאן. אחרי ביקורת בטחון מצאנו איזור משחק קטן לילדים, והילדון שיחק שם ארוכות עם ילדה סינית חמודה. זו היתה חוויה נהדרת שסיכמה יפה את הימים הנפלאים שהיו לנו בצ'נגדו.
הטיסה הייתה לא קלה, המון כיסי אוויר שגרמו לי, אפיקורסית מוחלטת וגמורה, להתפלל על חיי (זה היה פחד אלוהים) ולילדון לצהול משמחה (מזל שהוא לא שמע אף פעם על מטוסים שהתרסקו). הגענו מאוחר ורצוצים מאד לריברסייד הוסטל בגווילין וצנחנו לישון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה