היום הוא היום אחרון שלנו בבייג'ינג והתחלנו אותו בקונדיטוריה הולילנד, הרשת בעלת השם המפתיע ביותר בסין. יש בה הרבה חיקויים סיניים לעוגות מערביות, וכמו כל חיקוי סיני זה קצת פחות טוב מהמקור, לטעמי לפחות. ניסינו מאפים סטייל קרואסונים והם היו ככה ככה (בהמשך בצ'נגדו ניסיתי גם עוגת קינוח אחת, והיא היה ממש מאכזבת). מצד שני, היו שם עוגיות חמאה עם ריבה אלוהיות ממש שרכשנו כמה פעמים, בערך כל פעם שנתקלנו בסניף שלהם.
המשכנו בנסיעה ארוכה בתחתית עד ארמון הקיץ. ברכבת התחברנו עם זוג סיני שדיברו אנגלית כל כך טובה שהייתי בטוחה שהם בני מהגרים שחיים בארה"ב, אבל לא - הם היו סינים ממש. הם בררו עבורם ועבורנו איך מגיעים מהתחתית לארמון וככה בטעות הגענו לכניסה הצפונית המרוחקת מעט מרוב האטרקציות המרכזיות (מומלץ להכנס במזרחית ולנוסעים עתידיים – קחו ריקשה בגרושים ביציאה מהתחתית). זה שינה את אופי הביקור כי עד שהגענו לחלק הראשי התעייפנו, אבל הרווחנו דברים אחרים.
ממש צמוד לכניסה הצפונית נמצא רחוב החנויות של סוג'ו:
ממש צמוד לכניסה הצפונית נמצא רחוב החנויות של סוג'ו:
המקום ציורי ויפה. האגדה מספרת שהקיסר נסע לסוג'ו (עיירת תעלות מים באיזור שנחאי), ראה שם אישה יפה וציווה להביאה להרמונו. היא היתה הפילגש המועדפת עליו. כשהתגעגעה מאד לעיר הולדתה הוא הורה לבנות בשולי שטחו של ארמון הקיץ מקום שייראה בדיוק "כמו בבית". כשהמקום היה מוכן העלו אותה על כרכרה, קשרו מטפחת לעיניה, והסיעו אותה לרחוב המדומה. היא לא היתה טפשה והבינה שהנסיעה היתה קצרה מדי, ובכל זאת שמחה לראות משהו שמזכיר את עיר הולדתה, ונהנתה לשוטט שם.
כנראה שזו רק אגדה, אבל גם אנחנו נהנינו לשוטט שם.
כנראה שזו רק אגדה, אבל גם אנחנו נהנינו לשוטט שם.
משם העפלנו על גבעה עם מקדשים בודהיסטים שבסופה נגלתה לעינינו הפגודה הכי יפה במתחם, ומאחוריה האגם. נקודת צילום מדהימה אבל בהתאם גם מבוקשת, לא היה קל להשתחל לשם לצילום..
לא להאמין מה שקרה בראש הגבעה ליד הצילום. פגשנו שוב אחת משתי היהודיות הברזילאיות! האם בייג'ינג כל כך קטנה שפוגשים אותם אנשים שוב ושוב?
מהגבעה ירדנו לאגם, היישר אל ספינת השיש. הקיסרית שישי בנתה אותה בכסף שהיה מיועד לחידוש הצי הקיסרי, והשאירה צי חלוש שנקטל ע"י הבריטים והצרפתים. הסיפור משעשע את הילדון והוא טוען בתוקף שהקיסרית מטומטמת... צודק. אבל השאירה מזכרת יפה. אם הייתה משקיעה את כל הכסף בצי, לא בטוח שהוא היה שורד את המלחמות יותר טוב מהצי הישן, ובטוח לנו לא היה ממה להנות.
 |
| ספינת השיש |
אחר כך הלכנו קצת לאורך המסדרון הארוך, משהו יפהפה, מקושט, וחזרנו לאחור לקחת ספינת דרקון עד לאיזור גשר 17 הקשתות. אל תדאגו לגבי 17 הקשתות, הילדון בדק היטב שהספירה נכונה. בהמתנה ובהפלגה הוא התיידד עם ילדונת סינית מתוקה ושוב הוכיח איך ילדים פורצים את מחסומי השפה בקלילות.
 |
| המסדרון הארוך |
כשהגענו לאיזור הגשר וירדנו מהספינה התחילה רוח לא נעימה והחלטנו לחזור לכיוון הכניסה. בינתיים הילדון התעייף וגם היה רעב (וכמובן לא רצה כלום מהאוכל שנמכר שם) אז נאלצנו לוותר על החלק המרכזי שבכניסה המזרחית ולחתוך החוצה.
בחוץ תפסנו מונית למרכז בייג'ינג. ידעתי שאנחנו נמצאים 15 ק"מ ממרכז העיר, כך שמונית אמורה לעלות 50-60 יואן, זכרתי גם שראיתי טיפ עם הסכום הזה. כשהנהג התחיל לנסוע המונה התחיל לרוץ מהר מאד. התחלתי להתווכח איתו, והוא עצר ושלף מפה להראות לי כמה הדרך ארוכה. הוא אמר שבמונה זה יגיע ל 150 בלי פקקים, 200 יותר סביר. לדעתי המונה שלו היה "מטופל" (כי הוא בוודאות נסע בכיוון נכון), וזו רמאות שלא ידעתי מקיומה במונית שנראית חוקית, זה היה מבאס. בכל אופן ביקשתי שיוריד אותנו במטרו ושילמתי 60 יואן בלי להתווכח. חסכנו כמה תחנות במטרו אבל זה לא היה משמעותי, הילדון היה עייף ורעב והדרך למרכז העיר נראתה ארוכה מתמיד.
היעד שלנו היה כמובן מקדונלדס והילדון בחר לשוב לסניף הגדול בוואנפוג'ינג'. לגמרי בטעות יצאנו מהמטרו ביציאה אחרת מאשר פעמים קודמות ומצאנו עצמנו בתוך קניון ולפתע הבנתי איפה המסעדה עליה קראתי המלצה בעניין ברווז פקין. אז הלכנו למקדו' בשביל הילדון ואז הלכנו למסעדה. בניגוד למה שנכתב בטיפ, לא היה חצי ברווז, היה רק ברווז שלם ולא זול אבל החלטתי לנסות - זו הרי ההזדמנות האחרונה בבייג'ינג. הברווז הגיע עם ירקות והקרפים הקטנים כמו שצריך. הטעם? בסדר. בטח לא שווה 169 יואן לאדם אחד (אבל זו היתה בפירוש מנה לשניים, השארתי המון). הבשר היה ממש שמן בגלל העור של הברווז, ובלי העור זה יבש. לא מאד התלהבתי, אבל זה גם לא היה רע ושמחתי שניסיתי. הילדון היה מאד סבלני למרות שלא אכל שם כלום, אפילו לא מילקשייק מנגו שהזמנתי לו (הוא היה באמת מילק-שייק, על בסיס חלב ולא גלידה).
חזרנו לאכסניה, הזמנו מונית וזהו - נוסעים לתחנת הרכבת. נפרדים בעצב מבייג'ין שממש אהבנו. התחנה היתה מאד מסודרת ואני לא התקשיתי למצוא לאן ללכת. הקדמנו קצת אז חיכינו עד פתיחת השערים כשהילדון משעשע את כל הסביבה כהרגלו. בצורה מאד מסודרת ובלי דחיפות כולם יורדים למטה לרציף ואנחנו מוצאים את קרון 8, תא 1, שם נבלה את הלילה. הזמנתי לנו תא שינה דלוקס. זה עלה יותר מטיסה אבל ידעתי שזו תהיה אטרקציה לילדון. התא הוא של שניים וכולל שרותים צמודים. התא קטן אבל מאד מסודר, שני דרגשי שינה מוצעים, שרותים+כיור, כורסא ומאחוריה אפילו ארון קטן. יש אורות, יש שקע חשמלי, הכל טוב. הילדון נרדם בקלות למרות ההתרגשות הצפויה. ביי ביי בייג'ינג. בוקר טוב שיאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה