הטיסה לסין היתה ארוכה למדי במטוס אל על מיושן מדי, הילדון היה נרגש (לא למדי, מאד) וישן רק כמחצית מהטיסה, גם זה אחרי מלחמת התשה מולי. אני הצלחתי רק לנמנם on and off אבל העיקר שבשעת צהריים סינית נחתנו בנמל התעופה של בייג'ין. המעבר בשדה התעופה היה מהיר להפתעתי, ציפיתי לבירוקרטיה סינית מתישה וקיבלתי יעילות מפתיעה.
רמאים זה חלק אינטגרלי מטיול בסין ובתחמנים הראשונים נתקלנו כבר בתור למוניות. הגענו לתור הנכון של המוניות החוקיות אבל שני גברים ניסו לשכנע אותי לנסוע בהסעה שלהם (ב-180 יואן) ממש מתחת לאפה של הסדרנית החוקית שאיכשהו לא ראיתי אותה בגללם. למזלי באתי מוכנה וידעתי לחפש מונית ירוקה-צהובה. הסדרנית שנמצאה בסוף (בדיוק מולי ומטר ממני..) שלחה אותנו למונית הנכונה. גם בחביבות הסינית נתקלנו כבר עכשיו, כאשר נהג המונית הגיע לכניסה לסימטה של האכסניה וחשב שאין כניסה לרכב, כי זה באמת היה נראה לא הגיוני שמכוניות נכנסות למקום הצר הזה. הוא סימן לי לרדת ועשיתי פרצוף של "פה?" אז הוא ירד מהמונית שאל אנשים ואז נכנס והביא אותנו עד הדלת. כל זה עלה 94 יואן.
 |
| מדרחוב וואנפוג'ינג |
האכסניה שלנו נקראת דראגון קינג (ציון 8.2 בבוקינג ו 4 בט"א). היא בהחלט הצדיקה את הציונים הללו. החדר אמנם פשוט ולא גדול אבל מסודר, נעים והמגבות עבות ומפנקות (אם כי כשהחלפנו אותן אחרי כמה ימים קיבלנו דקות ולא מפנקות, מעניין האם זה במקרה...). המזרנים הם סינים, כלומר קשים כמו אבן. בלילה הראשון זה היה לא נעים אבל למחרת שמתי את שמיכות הספייר מתחת לסדינים ונהיה סביר.
 |
| חנות שאהבתי במדרחוב |
 |
זהו רחוב ארוך שרק חלקו מדרחוב, מלא קניונים, מלונות יוקרה, חנויות של מזכרות (במחירים מופקעים) ושני שווקי אוכל מפורסמים. אחד סטנדרטי שראינו רק בביקור חוזר שם ואחד "Hard core"..
ההחלפות בתחתית כרוכות בהליכה ארוכה ומעייפת. במצבנו, טיילנו רק מעט ממש בקצה הדרומי של הרחוב, כולל ביקור בשוק האוכל ה "Hard core" שם. ראינו עקרבים שעדיין מזיזים גפיים על שיפוד, כוכבי ים על שיפוד ועוד. הילדון סבל מהריח שם אז פרשנו מהר, וככה "פספסנו" את הנחשים שכנראה יש שם גם, ואולי גם טעימות של הדברים היותר נורמלים שם, לטובת ארוחת ערב במקדונלדס.
 |
| "מעדנים" משוק הלילה הביזארי של וואנפוג'ינג |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה